אחוז דיבוק בעולם ההשקעות

איזה קל זה לומר לאדם שאם יתמיד במשהו, לאורך זמן, יוכל לקטוף את הפירות, אך מה מניע אותו ועד כמה הוא באמת בעניין?

יזמות מתחילה באשש! אין דרך אחרת לראות את זה. הצורך של המנהיג לפרוץ את השערים ולקבל החלטות המתנגדות לכל דעה ולקיחת אחריות גדולה והתחייבויות, מצריך אופי ואמונה פנימית בוערת היכולה לנפץ קירות. כמו תינוק ברחם עם עיניים סגורות בחושך מוחלט! אתם צועדים בתוך החשכה עם אדרנלין קדימה לעבר נתיב חדש שרק אתם רואים אותו, תוך כדי קולות רקע המומים וקולות בראש כבויים לגמרי. הנתיב לוקה בערפל וניתן לראות רק שברים ממנו אם בכלל, לעיתים רבות הכדור מתגלגל וחוץ מנקודת יעד סופית המסלול נבנה תוך כדי תנועה וקבלת החלטות בזמן אפס וכל זה ועוד עם אקדח דבוק לרכה.

זהו ההבדל המרכזי בין אלה אשר יבחרו ללכת בדרך הברורה לעולם השכירים, ויהיו אלו אשר ילכו בדרך היזמות לעולם העסקים וההשקעות, תוך כדי רגעים קשוחים בהתחלה, אשר מצריכים הרבה מאוד אופי ואמונה פנימית.

האם אני מגזים בתיאור הסיטואציה? אתם מקימים עסק חדש ללא ידיעה אם יהיה לו ביקוש, אם תצליחו לפתוח אותו, אם תצליחו לייצר מכירות ראשונות, אם תצליחו לעבור את הבירוקרטיה, אם כרישים לא יוכלו אתכם בדרך, אם הרעיון בכלל נכון או מופרך ועוד הרבה מאוד נתונים כאשר כסף שלכם יושב על השולחן ונתון זה משנה את הכול. כולם גיבורים גדולים ומשקיעי על בתוכנות וירטואליות של הבורסה וניתן להשיג תשואות חלומיות תוך למידת המשחק, אך כאשר הכסף שלכם יושב בשולחן הכול משתנה.

האם אני מגזים עם תיאור האקדח ברכה? בעולם ההשקעות, פתיחת חברה לשיווק השקעות, בין אם מדובר בנדל"ן ו/או מניות, מהווה עבור בעל החברה מצב בו לא רק שכספו מונח על הפרק, גם כספם של אחרים ומינופים בנקאיים, אשר בתחילת הדרך גדולים מהונו הכולל ויכולים להחזיר אותו לתקופת בית הספר ולבית הוריו נרדף על ידי נושים ואנשים פרטיים.

אז איך בכל זאת מצליח יזם לקום בבוקר ולדחוף את עצמו לתוך נתיב החושך תוך כדי כל הסכנות וחוסר המידע? אמונה פנימית חזקה הבנויה משאיפה חסרת פשרות ברמה דתית פנאטית מטורפת, עם אש בעיניים ורמות אדרנלין גבוהות עד שכרגע כותב לכם את המילים האלה בשלוש בלילה בשיא תקופת האש שלי. אומנם אחרי שנים של יזמות וניסיון עבה במספר תחומים עם הצלחות לצד הפסדים גדולים, כיום אני משתדל להיות צנוע יותר ומשדר מצב של ברווז, אשר נראה כמו רגוע מעל פני המים אך רגליו גועשות מתחת לפני השטח ולילות ללא שינה טובה וכאבי בטן הם מנת חלקי.

לא הייתי מצליח לנוע ללא הכוונה ו/או מנטור אישי. לדעתי מנהיג אמיתי בשעת הקרב מרגיש בודד וצריך להיות כך, בשל תהליכי קבלת האחריות לצד החלטות קשות, אשר הוא צריך לקבל ונדרשת רמה של בידוד מהקולות מסביב וקול אחד נשמע בראש וזהו קולו של המנטור שלכם. קצת דומה לאירוע אגרוף בו אתם חוטפים כהוגן ונזרקים לפינה במהלומות לפנים, הפעמון מצלצל ואתם מתיישבים בכיסא עם עיניים חבוטות ודם מטשטש לכם את הראייה והוראות עידוד של המאמן נשמעות והן מחזקות אתכם לקום ולהמשיך תוך כדי הכאב והסבל.

אני יכול לדקלם לכם את הספר – חשוב והתעשר של "נפוליאון היל" ואת כל ההרצאות של "בוב פרוקטר" (העוסקות בהרחבה על ספר זה) ועל רמת החשיבות של שאיפה הבנויה מאמונה פנימית, אך זה לא מספיק בשביל לתאר את עוצמת החיבור והקשר שנדרש מכם לייצר עם המנטור שלכם. אותו מנטור יכול להיות מרצה שמילותיו חקוקות כל כך עמוק בנשמתכם עד שמותו, הופך להיות לכאב ואובדן של חלק מכם כמו הורה אהוב בעל אישיות מרוממת ועוצמתית כל כך, אשר סוחפת אתכם אחריו. ראיתי לא פעם יזמים אשר קבלו ליווי צמוד של הורה אם זה אב או אם בעלי כריזמה וחוש מסחרי, בעלי יכולת ללמד ולהסעיר את מוחו של ילדם עד שהוא שואב את האנרגיה הזאת וממריא איתה מעלה.

למי שעוד לא ניחש אני מתרגש לכתוב לכם על המנטור שלי הלו הוא "ג'ים רון", אשר מדבר על פיתוח אישי ואת מילותיו והרצאותיו מדקלם בראשי, אני מעולם לא פגשתי אותו וגם לא למדתי את חיו מעבר לסיפוריו האישיים אותם הוא תיאר בהרצאותיו. אמנם אני בנוי ממספר מנטורים נוספים, אשר למדתי את דרכם ואת ספריהם קראתי עשרות פעמים, אך ג'ים רון איתי בלב ואת דרכו אני משתדל ליישם. חייב לומר, כי אני תלמיד קשה ונאלץ להיאבק בשדים הפנימיים שלי עם עצמי, תוך עבודה עצמית גבוהה.

כמה עוצמתי ומשפיע יכול היות מנטור על חייכם?

סבתא שלי אסתר פרון ז"ל שהייתה חולת סרטן ונלחמה לגדל אותי בביתה והייתה השראה לתחילת דרכי כלוחם ובמותה הגדרתי את עצמי כיתום ולדרך הבדידות יצאתי (לקח לי שנים לצאת מהרגשת היתום), ניטשה אשר לימד אותי את משמעות החופש המחשבתי (ועודד אותי לקבל את החיים כמו שהם), ג'ים רון על בניית העצמי (בזכותו יש לי ספריה גדולה בחדר), קיוסאקי על יציאה לעולם העסקים וההשקעות (בזכותו אני בעולם הנדל"ן), Wayne Dyer על הצורך לסלוח ולהתקדם הלאה ועל הצעידה במקום בו צעדו גדולים לפנינו (בזכותו התקדמתי הלאה ותחושת נקמנות ומרירות נשארו מאחור), בוב פרוקטר על ספרו של נפוליאון היל (בזכותו בניתי את האמונה הפנימית), וו'רן באפט על הגינות והשקעות ערך (אני יכול לדבר ארוכות על הפילוסופיה שלו, אך אסכם זאת במילים משקיע מקצועי) וכמובן זיג זגלר על מכירות ולהיות אדם טוב יותר (חיזק את איש המכירות הפנימי שלי ואת היכולת שלי להכתיב גולים ומטרות גדולות).

גים רון המנטור שלי

אני מאחל לכולם שהמילים של המנטור שלכם יהיו נטועות כל כך עמוק עד שתרגישו תחושה של שליחות דתית כאשר פונים להקים יוזמה חדשה, עד שתרגישו כמו יד אלוהית אשר שומרת עליכם בשעת משבר ותזכרו תמיד את אלו אשר צעדו בחושך לפניכם אל האור ואת דרכם של המצליחנים הגדולים ביותר. אותן ההרצאות והמילים אשר שמעתי מידי יום בדרכי לעבודה ובלילות בהם בהיתי במסך המחשב ושמעתי את כולו והנה אני עכשיו אוסף את כל הידע וצועד בדרך ואור פנימי מאיר לי את הדרך, אין לי מילים לתאר את ההתרגשות הזאת לצעוד בחושך עם העוצמה הזאת וכמו צועד בזכותה בשדה ירוק ביום שטוף שמש ושירת ויקינגים בלב.

עוצמה פנימית זו אשר מכוונת מטרה כמו טיל ענק המכוון למטרה בגודל של נקודה והוא עף בעוצמה פורצת וזה בדיוק מה שנדרש בשביל להקים מיזם אמיתי. כל יוזמה מתחילה עם יזם שדוחף קדימה וכמעט ברוב המקרים יהיו הרבה מפלות ומכשולים בדרך ורגע של שברון יכול להוביל לתהום. הראש זקוף למעלה ודחיפה לעשות דברים יוצאים מהרגיל וזה מזכיר לי, כשהגעתי לאוסטרליה והייתי צריך לעשות שיחות טלפון לקניונים על מנת לסגור לי מיקומים לעגלות ים המלח.

יצאתי מהארץ לאוסטרליה עם הדרכה על המוצר אך מעולם לא ראיתי איך נראית עגלת מכירה ואיך סוגרים מיקומים ועם מי מדברים, אני מחייג לקניונים ומתחיל לדבר ולשאול וכמובן שהגעתי באש אז הצלחתי להשיג פגישה עם נציגי הקניון. הגעתי לפגישה ונכנסתי לחדר עם שולחן ארוך, כאשר חברי הנהלת הקניון ישבו שם כולם בחליפות עם מזכירות שעמדו מאחור, הרגשתי מיד שמשהו לא מסתדר לי ובמשך עשרים דקות סיפקתי להם מופע סטנד אפ והם ממש אהבו אותי וזאת למרות שחשבו שאני מייצג חברת קוסמטיקה ענקית שהגיע לערוך קמפיין שיווק בקניון.

למזלי נפלתי על קניון היסטורי יוקרתי מאוד ללא עגלות ובעלי הקניון התכנסו במיוחד בשבילי, אחרי שדברתי בכזאת התלהבות על המוצרים שלי ועל החברה הגדולה שהגיעה לכבוש את הקניונים באוסטרליה ועל כמה שהייתי שמח שהם "יזכו" להיות הראשונים וכל זאת עשיתי תוך שגר בחדר בתוך דירת שותפים, הסחורה עוד בים ואין לי עדיין מחסן לקבל אותה, ללא חברה רשומה, אין לי כיוון לעובדים, אין לי חשבון בנק, אין כתובת מגורים ובסוף אותה השנה כבר הגעתי למכירות של הכריסטמס עם שש עגלות וצוות של שניים עד שלושה מוכרנים לכל עגלה.

כמו אחוז דיבוק צעדתי באדרנלין והנאה מכל רגע בתוך החושך עם קולותיהם של מלמדי אשר מהם השכלתי וקולו של המנטור שלי, כמו גל בגובה של גורד שחקים, אשר דוחף את גבי ואני כמו כדור טיטניום בוער שעף בעוצמה אל תוך הקיר, אל תוך המחסום… 

כדור שובר קירות

איזה קיר יכול לעצור עוצמה כזאת?

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.